מאמרים .jpg)
/ על מחקרים .jpg)
/ וגם "קצרים" 
במסגרת דף זה יפורסמו מעת לעת מאמרים מתחום הגרפולוגיה. בנוסף, אספר על
מחקרים, שנערכו בידי רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, נוירולוגים וגרפולוגים, כדי
לקדם את גוף הידע הגרפולוגי ולהעניק לו תוקף מדעי.
"קצרים" – מושג בו אני משתמשת כדי לתאר את קטעי האינפורמציה מעולם
הגרפולוגיה אותם ארשום מדי פעם, ושמלבד תרומתם לידע הכללי, הם מוסיפים
תבלין לאתר.
כבר בעת העתיקה היתה התייחסות לקשר שבין כתב היד לאישיות הכותב;
האמירה הראשונה המתועדת בעניין זה, מיוחסת לאריסטו הפילוסוף היווני
(330 לפה"ס), לפיה הוא טען, כי הדיבור הוא הביטוי לרעיונות, למחשבות
או לשאיפות. כתב היד זה הצורה הגלויה של הדיבור. וממש כפי שהדיבור
יכול להיות מושפע מהאמוציות, באיזשהו מקום בכתב היד יש ביטוי של האמוציות,
שעומדות מאחורי מחשבותיו, רעיונותיו, ושאיפותיו של הכותב.
יתכן שאריסטו היה הגרפולוג הראשון, והוא אפילו לא ידע?...
כמו כל תחום מדע אחר, במיוחד במדעי הרוח והחברה, בהם קיימות גישות או
אסכולות שונות, כך גם בגרפולוגיה;
שתי גישות עיקריות קיימות בגרפולוגיה – הצרפתית והגרמנית:
האסכולה הצרפתיתנוהגת בשיטה האטומיסטית, דהיינו, חוקרת את כתב היד על
בסיס המרכיבים שלו, כל חלק ממנו נבחן ונבדק בנפרד. זאת שיטה המתייחסת
לרכיבים הקטנים של מושא המחקר.
הצרפתים חילקו את כתב היד לכמה קטגוריות. העיקריות בהן הן:
1. היערכות הכתב על גבי הגיליון; זה האספקט הארגוני של הכתב.
2. מימדי הכתב: כלומר, גודל האותיות, האספקט הכמותי-נפחי של הכתב, דהיינו,
כמה מקום תופס הכתב "במרחב".
3. לחץ; כמה כוח מופעל על העט כלפי הנייר, זה האספקט האנרגטי והדחפים.
4. צורה; אספקט סגנון צורת האותיות.
5. מהירות; כמה מהר כותב הכותב, בחינת הטמפו של הכותב.
6. המשכיות או רצף; קישורים בין האותיות – סוג וכמות.
7. כיוון; לאיזה כיוון נע הכתב.
האסכולה הגרמניתנוהגת בגישה הוליסטית הידועה בשם גישת הגשטאלט.
משמעותה של גישה זאת, שהיא גישה פסיכולוגית במקורה, היא שהשלם
גדול מסך כל חלקיו וגם שונה מהם. הפועל היוצא מגישה זאת הוא, שאין אלמנט
בודד בכתב אשר ניתן ליחס לו משמעות בנפרד כעומד בפני עצמו, אלא, שכל
אלמנט צריך להיבחן מתוך היחס שלו לתמונת הכתב השלמה ולסינדרומים ותופעות
אחרות בכתב שמאוששות או שוללות פרוש מסויים. כלומר, כל אלמנט או
רכיב של הכתב, צריך להיבדק תוך ראיית הזיקה שלו לקונטקסט של כל הכתב.
חברי האסכולה הזאת גרסו, כי הכתב מורכב משלוש תמונות:
1. תמונת המרחב – שמשמעותה באופן כללי: כיצד הכותב רואה את העולם.
2. תמונת התנועה – שמשמעותה כללית: כיצד הכותב פועל בעולם.
3. תמונת הצורה – שמשמעותה כללית: כיצד הכותב רואה את עצמו.
הדרך בה שלוש התמונות תואמות זו לזו ברמת ההרמוניה והאיזון, יוצרות את
הבסיס להבנת גרעין האישיות. אם יש הפרעות באחת מהתמונות, זה משקף
היכן באישיות הכותב קיימות בעיות.
גרפולוגים מבינים כי תפיסת התמונה הכללית של הכתב, היא חיונית ביותר כדי
להבין טוב יותר את האישיות הבסיסית. ללא זאת, כל מה שישאר בידם זה רשימה
סתמית של מאפיינים או תכונות, שיש להם משמעות קטנה, כשהם עומדים בפני
עצמם.
לכן השיטה הטובה ביותר, היא הצרוף של שתי הגישות גם יחד בעת האבחון, מה
שמספק תמונה שלמה ורחבה יותר של האישיות.
זהירות, סימנולוגיה!
קיימת נטיה בקרב העוסקים הלא מיומנים בניתוח כתב יד, לפרש וליחס תכונות אישיות
על סמך סימנים בודדים בכתב.
מהיכן זה בא? כחלק מהתשובה, אקדים ואשאל שאלה נוספת:
תארו לכם אירוע מסוג זה: אתם הולכים ברחוב ורואים מעברו השני תא טלפון סגור. בתוך
התא עומד אדם ומדבר בטלפון, לפתע הוא משליך בחזקה את השפופרת ומטיח אותה
בקיר הזכוכית, ואף מלווה זאת בתנועות ידיים פרועות. מה היתה מחשבתכם הראשונה
לגבי אופיו של אדם זה?
רבים היו שופטים אותו כאדם אגרסיבי, תוקפני, חסר נימוסים, חסר התחשבות, וכיוצ'
מחמאות.
לפתע, יוצא האדם מהתא, זועק לעזרה, פניו מיוסרות, הוא נעקץ על ידי דבורה, והוא
אלרגי לארס הדבורים.
כאן התקבלה תמונה שונה לחלוטין. המסקנה: חשוב לפרש, להעריך, להסיק מסקנות
ולשפוט כל סיטואציה וסימן תוך התחשבות בהקשרים שלהם.
כך גם בכתב היד. כל סימן חשוב שיפורש ויוערך ביחסו לקונטקסט הכללי, ולהקשרים
המיוחדים.
נחזור לשאלה, מהיכן זה בא?
ובכן, מעבר לנטיה האנושית לראות את התמונה הצרה, למהר ולשפוט אחרים מבלי
להתייחס לקונטקסט הכללי ו/או הספציפי, הרי שיש לזה גם שורשים בהיסטוריה של
הגרפולוגיה;
בשלהי שנות 1800, נזיר צרפתי בשם ז'אן היפוליט מישון, הנחשב לסבא של הגרפולוגיה
המודרנית, הוא זה שיצר את השיטה הפורמאלית הראשונה לחקר כתבי היד. כל המחשבה
הגרפולוגית המודרנית צמחה מתוך מחקריו של מישון. למעשה הוא היה הראשון שטבע
את המושג "גרפולוגיה".
מישון היה איש רב פעלים, ורב גוני בעיסוקיו. הוא היה סופר, בוטניקאי, גיאולוג, היסטוריון,
ארכיאולוג וארכיטקט. הוא יצר שיטה מורכבת למיון צמחים, ובדומה לכך הוא יצר שיטה
למיון בתחום כתבי היד, אותה כינה: "לימוד הסימנים הקבועים". בעצם, מה שמישון עשה,
הוא פרק את כתבי היד לסדרות של סימנים, ולכל אחד מהם הוא הדביק תכונת אישיות
מסויימת. לפי שיטתו זו, כתב יד נבחן ואובחן כאילו היה פאזל עשוי חלקים. התוצאה של
השיטה הזאת היא אוסף של תכונות, מעין רשימת מלאי של תכונות.
אבל כיום, וגם כבר אז ידעו כי האישיות אינה פאזל סטאטי של תכונות. האישיות מורכבת
מתהליכים נפשיים מורכבים מאד, וכדי להבין את האישיות יש קודם כל להבין את הגישה
ההוליסטית התופסת את האדם כיצור הוליסטי, כחיבור ואינטראקציה בין גוף ונפש,
בין האדם לסביבתו, ובין תפקודי הנפש השונים.
על כן, אם מישהו יאמר למישהו מכם אמירה כגון: את/ה חלש/חזק לפי סימן ספציפי בכתב
ידכם, חפשו גרפולוג טוב שיאושש/יפריך זאת לאחר אבחון רציני ומקצועי.
לעתים קרובות מאד אני נשאלת שאלה המתייחסת לקביעות או להשתנות כתב היד.
כולנו עוברים שינויים בחיים, קבועים – בהתאם לתהליך התפתחותנו, וזמניים - בהתאם
לנסיבות חיינו.
עם זאת, הזהות האישית שלנו - בהנחה שאנו אנשים בגדר הנורמאל, ללא מחלות נפש
וללא טראומות אקוטיות – נשארת קבועה. אחרת, לא היינו יכולים לתפקד כפי שאנו
מתפקדים בחיי היומיום שלנו.
בהקשר לסוגיה זאת, נעשו במשך שנים מחקרים ותצפיות. אספר על אחד מהם:
לקראת סוף המאה ה-19 פרופסור לפסיכולוגיה בשם ווילהלם פראייאר, עשה
מחקר באנשים, שאיבדו זרוע אחת או יד (היד הכותבת), ובעקבות כך נדרשו להחזיק עט
בפה או בבהונות רגליהם כדי לכתוב.
פראייאר מצא, שמאפייני הכתב שלהם לא השתנו, מה שאישר את הטענה המוחזקת בידי
גרפולוגים לפיה: "כתב- היד = כתב- המוח"; מאחר ולא משנה איזה איבר מתפעל את
מכשיר הכתיבה, התוצר היה דומה מאד, וכל זאת משום שהכתב משקף את האישיות
הקבועה.
גרפולוג נוסף בשם ג'קובי ה. ג'. (1939) התיחס לנושא זה כחלק מתשובותיו לטענות
שהופנו כלפי הגרפולוגיה לפיהן, פעולת הכתיבה תלויה באופן אקסקלוסיבי במבנה
השרירים של היד הכותבת. כאחת מתשובותיו, ענה ג'קובי כי הכתיבה נשלטת בראש
וראשונה על ידי האישיות, שמנחה את היד. אחת ההוכחות לכך היא המקרה של
האדמירל האנגלי ה. נלסון, אשר איבד את זרועו באחד הקרבות ונאלץ לכתוב באמצעות
ידו השניה, וכתב ידו שימר את המאפיינים הגרפולוגיים העיקריים שלו.
גרפולוג בשם פליקס קליין ז"ל, למד גרפולוגיה בוינה החל מגיל 13.
במלחמת העולם השניה בהיותו בשנות העשרים לחייו, הוא נשלח
למחנות הריכוז דכאו ובוכנוואלד. כישוריו בתחום הגרפולוגיה סייעו
לו בהישרדותו. ביום חורפי קפוא אחד, קצין גרמני ששמע על כישוריו,
דרש ממנו לנתח את כתב ידו. הוא נלקח לחדר מחומם, ושם הצליח
למשוך את עבודת האבחון למשך יום שלם. הקצין הגרמני היה מרוצה
כל כך מהאבחון, עד כי שאל את פליקס מה הוא רוצה בתמורה. פליקס ענה
ללא היסוס: "סנדוויץ' עם גבינה". באותו לילה חולק הסנדוויץ' ל-17
מנות קטנות לטובת כל חבריו לביתן.
השיטה הצרפתית היא הבסיס למה שידוע בארה"ב כ-"גרפואנאליזיס"
( (graphoanalysis, שהפך לשם מותג המותר לשימוש רק ע"י בוגריה,
כלומר, מי שהשתלם בלימודיו לפיה.
בוגרי השיטה הגרמנית מכנים עצמם בארה"ב "גרפולוגים". במשך שנים
רבות היתה תחרות מרה מאד בין אוהדי שתי השיטות, משום שכל צד
האמין שרק השיטה שלו היא הנכונה היחידה.
מה ניתן ומה לא ניתן ללמוד דרך הכתב:
שנים רבות של נסיון מצטבר הביא את מרבית הגרפולוגים המיומנים
לידי הסכמה ביחס לאותם דברים הניתנים והלא ניתנים ללמידה
דרך כתב היד.
דרך כתב היד ניתן:
- לחשוף פוטנציאלים הקיימים אצל הכותב בעת הכתיבה.
* לא ניתן לנבא האם הכותב יממש חלק או את כל הפוטנציאלים.
- לחשוף רגשות.
* לא ניתן לנבא, האם הכותב יבצע בפועל פעולות בעקבות רגשותיו.
- להבין את יחס הכותב לאנשים אחרים, לסביבתו החברתית, למשל –
האם הכותב הוא בעל תכונות חברתיות או ההיפך, מסוייג חברתית,
האם יש לו נטיות לאגרסיה, להליכה בתלם, לשמירה על עקרונות ועוד.
- להבין כיצד נוטה הכותב לחשוב; באופן הגיוני, שבלוני, בעל רעיונות
מקוריים, נוטה לנתח מצבים, אינטואיטיבי, כוללני וכו'.
- לגלות את מצב האגו של הכותב; חוסנו, מידת פגיעותו, תחושת
ההערכה העצמית והדימוי העצמי, תחושת הביטחון העצמי, תחושת
המקום שלו בקרב הסביבה המשמעותית בעיניו.
- להבין את רמת החיוניות של הכותב – את רמת האנרגיות והמרץ
העומדים לרשותו.
- לראות כיצד הכותב מנצל את האנרגיות העומדות לרשותו; האם הוא
פועל ביעילות, בבזבוז, בחסכנות וכו'.
- להבין את מנגנוני ההגנה בו הכותב משתמש כדי להתגבר על פחדים
וחששות, על מעצורים ועכבות ועל חולשות למיניהן.
- להבין מהם פחדיו ומעצוריו של הכותב, ומהם המקומות התוקעים אותו.
- לחשוף את סגנון חייו, מה מנחה אותו, מה חשוב לו ומשמעותי ביותר.
- להבין כיצד הכותב מנהל עצמו, האם הוא מנהל, או מנוהל, אקטיבי או
פסיבי וכו'.
- היחס בין המאפיינים הגבריים למאפיינים הנשיים באישיותו, והאם זה
בא לביטוי הרמוני או דיס-הרמוני.
* לא ניתן באופן מוחלט לחשוף את מין הכותב/ת.
* לא ניתן באופן מוחלט לחשוף את ההעדפות המיניות של הכותב.
* לא ניתן לקבוע את גיל הכותב.
* לא ניתן לקבוע באופן מוחלט את היד הכותבת (ימין / שמאל).
* והעיקר: כתב יד לא יכול לגלות הכל הכל! בני האדם הם יצורים
מורכבים מאד. לכן חשוב ביותר להבין, כי מכשיר אבחוני או הערכתי
אחד ויחיד, שיכול לתת הערכה כוללת ומקיפה של כל מרכיבי האישיות,
אינו קיים. לכן רצוי להשתמש לפחות בשני מכשירי אבחון, כדי לקבל
תוצאות מקיפות ומדוייקות יותר.
