הביטו בכתבי היד השונים, מה אתם רואים?
קל מאד להבחין, שכל אחד מכתבי היד נכתב על ידי אנשים שונים.
תיאורטית ניתן לומר, כי מקבץ כתבי-יד זה יכול לשמש מעין מדגם של אנשים, שלמדו יחד
בכיתה אחת את מלאכת הכתיבה, ע"י מורה אחד, ובמהלך הזמן כל אחד פיתח את סגנונו האישי
בהתאם לאישיותו - תכונותיו, מזגו, דחפיו, מאווייו, נטיותיו, כישרונותיו, העדפותיו, סגנון חייו,
חוויותיו והתנסויותיו, פירושו האישי את הסביבה החיצונית לו, את האירועים הקורים בדרכו,
את אופן הסתגלותו למציאות, וכו'.
מדוע כתב אחד אינו קריא, אי אפשר להבין אותו, בעוד האחר ברור ומובן?
מדוע כתב אחד צפוף והאחר מפוזר? האחד קטן והשני גדול?
האחד נוטה בזווית לכיוון מסוים ואחר ניצב ישר וזקוף?
מדוע כתב אחד נראה כמו מעשה אמנות, מקושט, מסוגנן, מושך תשומת לב,
בעוד האחר נראה פשוט כל כך?
מדוע בכתב אחד האותיות מחוברות האחת אל השניה בצורה הדוקה,
בעוד בכתב אחר יש רווח גדול בין האותיות?
שאלות רבות ניתן לשאול ביחס להבדלים השונים בין כתבי היד, וגם ביחס
לאלמנטים הדומים בין כתבי יד שונים.
ותשובות רבות ניתן לענות על כל השאלות האלה, תשובות, שמעוגנות
ונובעות מתוך הבנת הקשר בין אישיות האדם לכתב ידו.
בזאת עיסוקה של הגרפולוגיה - בהבנת אישיותו של הכותב דרך - הכתב שלו,
כלומר, באמצעות הסימנים שנשארים לאחר התנהגות הכתיבה.
"you are what you write"
(Huntington Hartford)
בכתבה של אילת נגב (מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 24.8.07), מסופר על ארבעה ציירים הסובלים
משיתוק גופי מוחלט, ואשר משתמשים בפיהם ובבהונות רגליהם כדי לצייר. אחת מהן היא נטע גנור
בת 28 אשר עקב מחלה פתאומית, לקתה בשיתוק טוטאלי, ולכן חלק ממבחני הבגרות עשתה בע"פ
מול בוחנים שהגיעו לבחנה בבית החולים. נטע החליטה עם זאת להיבחן במקצועות מסויימים בכתב, ולשם כך היא כתבה באמצעות פיה. על פעולה זאת היא מספרת : "...קצב הכתיבה שלי היה אטי פי שלושה משל אדם רגיל. מדהים שהכתב שלי כשאני מחזיקה עפרון בשניים די דומה לזה שהיה לי כשכתבתי ביד, מה שמראה שהכתיבה באה מהראש".
פעולת כתיבה היא התנהגות, כמו כל פעולת התנהגות אחרת.
מטרת הכתיבה בעיקרה, היא ליצור קשר ולהעביר מסר לאחרים.
כאשר היד אוחזת בעט ומתחילה לכתוב, נוצרת 'זרימה' של פקודות הנוצרות במוח, והן
'יורדות' לאורך הזרוע ועד אצבעות היד המניעות את העט. זרימה זאת מכילה את תמצית
אישיותנו על היבטיה השונים, והיא זאת המשולבת כחלק אינטגראלי בתוצר, כלומר, בסימני
הדיו שעל הגיליון.
לכן מזה שנים רבות, מכונה כתב היד בפי אנשי המקצוע "כתב המוח".
מאחר וכל פרט, הוא אחד יחיד וייחודי, כך גם בהתאם היא 'התנהגות- הכתיבה' שלו.
וכשם שניתן ללמוד על אופיו של אדם באמצעות התנהגויותיו השונות, - הגלויות לעין
והבולטות יותר או פחות - כמו שפת גוף, מימיקה ואינטונציות קוליות, כך גם ניתן לעשות באמצעות הכתב.
אלא שלכתב יש יתרון - הוא משאיר עקבות לאורך זמן, מה שמאפשר להשוות בין כתבי יד שונים של אותו כותב מזמנים שונים, וכן להשוות בין כתבי יד שונים של אנשים שונים.
כמו כן, מתקיימת כאן האפשרות לעשות אבחון של תכונות אישיותיות ודפוסי התנהגות ללא נוכחות הנועץ, כגון
אבחון שנועד לשמש כיעוץ למיון והתאמת עובדים לתפקידים ספציפיים.
יתרון נוסף הוא, שניתן לעמוד על אופיים של אנשים שהלכו לעולמם באמצעות כתבי-יד אשר הותירו אחריהם.
במשך כמאה שנים נערכו מחקרים תצפיתיים הקשורים במדע הגרפולוגיה על ידי אנשי מקצוע שונים, גרפולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, נוירולוגים ופסיכולוגים, שחקרו את רכיבי הכתב ומשמעויותיהם הפסיכולוגיות.
על מחקרים אלה נשמע בקורס ההכשרה לגרפולוגים מקצועיים.
